להעלות חיוך

סיפורים מקסימים… אמרות כנף… להעלות חיוך… כדאי לקרוא….
אולי נלמד משהו!…. מה שבטוח….להזיק זה לא!

למה אנחנו צועקים כאשר אנחנו כועסים?/סיפור עם הינדי

גורו הינדי ביקר עם תלמידיו בנהר הגנגס לטבול את גופו במי הנהר. על שפת הנהר נכחה קבוצת בני משפחה, שרויים בוויכוח כלשהו, הצועקים בכעס גדול אחד על השני. הוא פנה אל תלמידיו, חייך ושאל: "למה כשאנשים כועסים הם צועקים אחד על השני?" תלמידיו חשבו לזמן מה ואז אחד מהם אמר: "אנחנו צועקים בגלל שאנחנו מאבדים את הרוגע שלנו". ה-גורו המשיך ושאל:
"אבל למה אתה צריך לצעוק כאשר הבן אדם השני כל כך קרוב אליך, הרי אתה יכול להגיד לו בעדינות את מה שיש לך להגיד?" התלמידים החכמים נתנו תשובות נוספות, אך אף אחת מהן לא קלעה… לבסוף הגורו הסביר: "כששני אנשים כועסים אחד על השני, ליבותיהם מתרחקים וכדי להתגבר על המרחק הם חייבים לצעוק כדי לשמוע אחד את השני. ככל שהם כועסים יותר, הם צריכים לצעוק חזק יותר." אחרי כמה דקות הוסיף ה-גורו ושאל: "מה קורה כששני אנשים מתאהבים?" והמשיך: "הם לא צועקים זה על זו, אלא מדברים בשקט, בגלל שליבותיהם קרובים מאוד זה לזו, המרחק ביניהם אינו קיים או שהוא קצר מאוד." ה-גורו המשיך עוד: "מה קורה כאשר הם אוהבים זה את זו אפילו יותר?
הם לא מדברים, הם רק לוחשים. וכך, אהבתם אפילו מתחזקת. לבסוף, הם אפילו לא צריכים ללחוש, הם רק מביטים זה בזו וזהו. וזה כמה קרובים שני אנשים יכולים להיות כאשר הם אוהבים אחד את השני."
הוא הביט בתלמידיו ואמר: "ולכן, כאשר אתם מתווכחים, אל תתנו לליבותיכם להתרחק. אל תגידו מילים שירחיקו אתכם זה מזה. כך לא יגיע היום בו המרחק יהיה גדול כל כך שלא תמצאו את הדרך חזרה".

המקור: סיפור עם הודי עתיק.

הזוג שלא רב אף פעם!

איש אחד טייל בכל רחבי העולם, הגיע לכפר נידח במקסיקו. בכפר סיפרו לו שעל הגבעה ממול גרים זוג קשישים שלא רבו בכל שמונים שנות נישואיהם. המטייל אמר שלא יכול להיות דבר כזה, והלך לבקר את זוג הקשישים. הם קיבלו אותו לביתם, ולאחר ששאל אותם לדבר אמרו שאכן הם לא רבו בכל שמונים שנות נישואיהם. המטייל התקשה להבין איך יכול להיות דבר כזה, ושאל אותם מהו סוד הצלחתם. הזקן הסביר לו: לפני שמונים שנה, ביום הנישואים שלנו, לאחר החתונה, נסעתי עם כלתי הצעירה בעגלה רתומה לחמור. התחלנו לנוע לכיוון הבית החדש שלנו. לאחר כמה מטרים החמור מעד. אשתי ירדה מהעגלה, הסתכלה לחמור בעיניים ואמרה לו: "חמור – זאת הפעם הראשונה!" המשכנו בדרכינו, ואחרי כמה מאות מטרים החמור שוב מעד. אשתי ירדה שוב מהעגלה, הסתכלה לחמור בעיניים ואמרה לו: "חמור – זאת הפעם השנייה!" הסתקרנתי, אך החלטתי לא לשאול כלום. שוב המשכנו בדרכינו והנה החמור מעד שוב. אשתי ירדה מהעגלה, הסתכלה לחמור בעיניים ואמרה לו בקול שקט: "חמור – זאת הפעם השלישית!" הוציאה מתיקה אקדח, וירתה לחמור בראש. הזקן נח מעט והמשיך: עמדתי המום על העגלה, מזועזע והתחלתי לצעוק: תגידי, את מטורפת? איזה משוגעת! מה ירית בחמור שלנו? איך נגיע לכל מקום? ובכלל, מאיפה יש לך אקדח?" אשתי הטרייה הסתכלה לי עמוק בעיניים ואמרה לי: "בעלי – זאת הפעם הראשונה!" … מאז לא רבנו עוד!
המקור: צ. שלמה

מי אוהב לאכול בוטנים?

אוטובוס עמוס נוסעים יוצא מתל אביב בדרכו לאילת, כ-5 שעות נסיעה. לאחר שעה של נסיעה, ניגשת אשה זקנה לנהג ושואלת אותו אם הוא רוצה חופן בוטנים. הנהג מסתכל על הזקנה החביבה, עונה לה בכיף שהוא מסכים לקבל, מחזיק את ההגה ביד אחת ואוכל להנאתו ביד השנייה. לאחר כשעה נוספת, ניגשת הזקנה שוב אל הנהג ושואלת אותו אם הוא רוצה עוד חופן בוטנים.
הנהג מסתכל שוב על הזקנה החביבה, מחייך אליה ועונה לה בכיף שהוא מסכים לקבל וכמו מקודם, מחזיק את ההגה ביד אחת ואוכל להנאתו ביד השנייה. לאחר עוד שעה, ניגשת הזקנה שוב אל הנהג ושואלת אותו בפעם השלישית אם הוא רוצה עוד חופן בוטנים. הנהג מסתכל שוב על הזקנה החביבה, חופן את הבוטנים אל ידו המושטת ותוך שהוא מחייך אליה, שואל: "מה הקטע שלך עם הבוטנים, יש לך שדה? מטע? בית חרושת? מאיפה יש לך כל כך הרבה בוטנים לתת?"
הזקנה ענתה לו שהיא קונה אותם בכסף מלא. "אז למה את לא אוכלת אותם?" תמה הנהג.
"אני לא אוכלת אותם כי שאין לי שיניים!" ענתה בחיוך גדול. רק אז הבחין נהגנו שבאמת אין לה שיניים…"אז למה את קונה בוטנים אם אין לך שיניים?" שאל…. התשובה שלה גרמה לנהגינו להשליך את הבוטנים שבידו לפח האשפה שבקדמת האוטובוס…
"אני קונה אותם מצופים בשוקולד!" ענתה בפה שחום ודביק….
המקור: עממי

שירות ללא תשלום 24/7 בכל חלקי הארץ

חייגו עכשיו: 058-6006000 | למקרים דחופים בלבד: 053-5709217

צרו קשר

הצהרת נגישות